לטרשת נפוצה יש פתוביולוגיה מורכבת, כאשר גורמים גנטיים וסביבתיים הם שחקנים מכריעים. הבנת המנגנונים העומדים בבסיס ההטרוגניות בפעילות המחלה היא חיונית לטיפול מותאם.
עוד בעניין דומה
לאחרונה פורסמו בכתב העת Annals of Neurology ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של מתילציה של DNA, מנגנון מפתח ביחסי הגומלין בין הגנטיקה לסביבה, על פעילות המחלה בטרשת נפוצה.
אפיון מתילום היקפי של מערכת החיסון באמצעות Illumina Infinium MethylationEPIC BeadChips בוצע על 249 חולי טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית שלא טופלו ונדגמו בתחילת טיפול משנה מחלה (disease-modifying treatment - DMT).
אנליזת מתילציה דיפרנציאלית השוותה מטופלים עם עדות לפעילות מחלה (evidence of disease activity - EDA) לאלה ללא עדות לפעילות מחלה (no evidence of disease activity - NEDA) במשך שנתיים מתחילת ה-DMT. תוך שימוש בבדיקת סיבתיות (causal inference testing - CIT) ורנדומיזציה מנדליאנית (Mendelian randomization), החוקרים ביקשו להבהיר את הקשרים בין מתילציה של DNA, ביטוי גנים, שונות גנטית ופעילות מחלה.
תוצאות המחקר הדגימו שישנם ארבעה אזורים מתילטים דיפרנציאליים (differentially methylated regions - DMR) בין EDA ל-NEDA.
בבחינת ההשפעה של פולימורפיזמים נוקלאוטידים בודדים (single nucleotide polymorphisms - SNP), נמצאו 923 וריאנטים כדי להסביר את ההבדלים שנצפו ב-4 ה-DMRs.
חשוב לציין, 3 מתוך 923 SNPs, המשפיעים על מתילציה של DNA ב-DMR המקושר לגן ההורמון האנטי-מולריאני (anti-Mullerian hormone - AMH), היו קשורים לסיכון לפעילות מחלה בקבוצה עצמאית של 1,408 חולי טרשת נפוצה. CIT ו-MR הוכיחו שמתילציה של DNA ב-AMH פועלת כמתווך לסיכון גנטי לפעילות המחלה.
החוקרים הסיקו כי קיים מסלול מולקולרי חדש המשפיע על האינטראקציה בין מתילציה של DNA ושונות גנטית בסיכון לפעילות מחלה בטרשת נפוצה, תוך שימת דגש על תפקידם של הורמוני המין, במיוחד ה-AMH, בפתוביולוגיה של טרשת נפוצה.
מקור:
תגובות אחרונות